למרות התקנתם של למעלה מ-10,000 מכשירים חסכוניים באנרגיה בצי העולמי, הנתונים העדכניים ביותר מראים שעד שנת 2026, כמעט מחצית ממכליות הנפט, מובילי הצבר ואוניות המכולות הקיימות יתמודדו עם האתגרים הקשים המונחים על ידי תקנות פליטת פחמן בינלאומיות.
לפי Clarkson Research, בתוך שנתיים, 46% מכלי השיט יהיו בעלי דירוג של מדדי עוצמת הפחמן (CII) של D או E, מה שאומר שהם יתמודדו עם לחץ מסחרי ורגולטורי מוגבר.
החל מה-1 בינואר 2023, הארגון הימי הבינלאומי (IMO) הורה לכל הספינות לחשב את אינדקס ה-Energy Efficiency Existing Ship (EEXI) הקיים שלהן כדי להעריך את היעילות האנרגטית שלהן וליזום דוח דירוג CII שנתי. דירוג ה-CII מחייב את בעלי הספינות לאסוף נתונים ולדרג את היעילות של כלי השיט בסולם A-to-E, כאשר "E" הוא הגרוע ביותר ו-"A" הטוב ביותר. ספינות חייבות להשיג לפחות דירוג C; אם ספינה מדורגת E או בעלת דירוג D במשך שלוש שנים רצופות, עליה לפתח תוכנית מתקנת במסגרת תוכנית ניהול יעילות האנרגיה של הספינה שלה (SEEMP).
ככל שהזמן מתקדם, יעדי ה-CII יהפכו מחמירים יותר, והצי המזדקן מציב את כלי השיט הללו בעמדה נחותה ביותר בהערכות עתידיות של CII.
בשנים האחרונות, הירידה בשיעורי גריטת הספינות הביאה לעלייה בגיל הממוצע של הצי העולמי. מנתונים עולה כי הגיל הממוצע של מובילי צובר עלה מ-10.2 שנים לפני חמש שנים ל-12.5 שנים, המכליות גדלו מ-10.9 שנים ל-13.6 שנים, ואוניות המכולות גדלו מ-12.4 שנים ל-13.8 שנים.
למרות האתגרים הקשים, בעלי האוניות לא יושבים בחיבוק ידיים. בחיפושיהם אחר פריצות דרך ביעילות אנרגטית, אימוץ טכנולוגיות שונות לחיסכון באנרגיה הפך לנושא חם בתעשייה.
נכון לעכשיו, 237 ספינות התקינו מערכות שימון אוויר על גופן, ו-56 ספינות מצוידות בהתקני הנעת רוח. מבחינת בנייה חדשה, כמות ההזמנה למערכות שימון אוויר הגיעה ל-332 יחידות, ומכשירי הנעת רוח עומדים על 87 יחידות. טכנולוגיות אלו יכולות להפחית משמעותית את התנגדות כלי השיט, ובכך להפחית את צריכת הדלק, אך מהירות האימוץ שלהן נותרה מוגבלת.
למרות שה-IMO עדיין לא הגדיר מסגרת רגולטורית לטכנולוגיית לכידת פחמן, 36 ספינות כבר פרסו התקני לכידת פחמן, עם 12 הזמנות נוספות בצנרת. הביצועים התפעוליים של כלי השיט הללו מדגים את הגישה הניסיונית של התעשייה לטכנולוגיה מתקדמת בהיעדר כיוון מדיניות ברור.
סוללות ימיות הופכות נפוצות יותר גם על ספינות של 100 טון ברוטו ומעלה, כאשר 612 ספינות משתמשות בהן כיום. בנוסף, מכשירים חסכוניים באנרגיה זולים וקלים להתקנה כגון נורות הגה, צינורות מדחפים וסנפירים עם קצה להב צוברים פופולריות בקרב בעלי אוניות. ההתקנה של נורות הגה עלתה על 4,000 יחידות, בעוד היישום של תעלות מדחף וסנפירים עם קצה הלהב הגיע לסביבות 3,{11}} ספינות.
עם יישום ה-CII והחמרת התקנות העתידיות, האתגרים העומדים בפני תעשיית הספנות אינם רק טכניים אלא קשורים גם למודלים עסקיים. בעלי ספינות שנשארים מאחור ביעילות אנרגטית ובהמרת דלק יאבדו בהדרגה את היתרון התחרותי שלהם בשוק. לעומת זאת, חברות שמשקיעות מוקדם בטכנולוגיות לחיסכון באנרגיה ובדלקים ירוקים עשויות להשיג יתרון תחרותי בסביבה הרגולטורית החדשה.
למרות ההתלהבות המתמשכת מטכנולוגיות חיסכון באנרגיה בתעשיית הספנות, הסתמכות על שדרוגים טכנולוגיים בלבד אינה מספיקה כדי לעמוד במלואו באתגרים שמציב ה-CII. בעתיד, התעשייה עשויה לעמוד בפני התאמות מבניות משמעותיות יותר, כולל גריטה מואצת של ספינות מזדקנות, אופטימיזציה של יעילות תפעול כלי השיט וחידושי דלק בקנה מידה גדול יותר. מגמות אלו לא רק יגדירו מחדש את נוף התעשייה אלא גם ימלאו תפקיד מפתח בשינוי הכלכלי הירוק העולמי.
ב"מירוץ" הזה סביב פליטת פחמן, רק חברות ספנות שיכולות למצוא איזון בין תגובות קצרות טווח ואסטרטגיות ארוכות טווח יוכלו לבסס את מעמדה ולהפוך למניעים של הכלכלה הירוקה העולמית.
